<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פ"ג</h1>
<h2>דף סד:</h2>
כתוב בתורה [ויקרא ז'] כל דם לא תאכלו ובין של בהמה וחיה ועוף וכן כוי חייבים עליהם משום דם. שליל אע"פ שחלבו מותר דמו אסור אבל דם חגבים ודגים מותר. דם ביצים אם יודע שאינו מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אבל אסרוהו חכמים. נמצא על הקשר שהוא (החלבון) [החד] של הביצה והוא על החלמון כל הביצה אסורה. וכן אם הוא על הקשר של החלבון ונפשט חוצה לו הדם אסור והביצה מותרת. וגדול מגדולי צרפת היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון או על החלמון שלא על הקשר. ודעת הגאונים אין מחלקין אלא בין חלמון לחלבון כל מקום שימצא בחלמון הכל אסור. ובחלבון זורק הדם ואוכל השאר וטוב להחמיר לאסור כולה בנתפשט חוץ לקשר וגם בכל החלמון. ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של אחד מהם כולם אסורות. שהרי נתפשטה מהביצה האסורה בכולם. ביצים שנולדו מתרנגולת בלא זכר ואינן עושות אפרוחים אפילו ישבה התרנגולת עליהם עד שיהיו מוזרות מותר לאכלם והוא שיזרוק את הדם. דם דגים שכתבנו להיתר אם קבצו בכלי אסור משום מראית העין. ואם יש בו קשקשים מותר. וכן דם שפירש ממנו אסור מפני מראית העין. לפיכך אם נשך בככר ויצא דם משניו על גבי הככר גוררו ואוכל הפת אבל דם שבין השנים מוצצו. אין איסור כרת אלא בדם שהנפש יוצאה בו אבל דם האברים מותר לפיכך מותר לאכול בשר בלא מליחה ובלבד שלא יאכל מהחוטין שהדם קבוץ בהם. נצרר הדם מחמת המכה אסור לבשלה עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה יפה. אבל לצלותו מותר לפי שהאש שואב הדם מכל מקום שיש שם דם כגון וורידין והקרומין וכיוצא בהם. הנותן הראש ברמץ למולגו קודם מליחה צריך שיהא בית השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם. ואם הניחו על צדדיו המוח והקרום אסורין. הניחו על נחיריו ונעץ בו קנה וכיוצא בו מותר. והחוטין שבלחי צריך לחתכם קודם מליגה וכשמולגין הרגלים אין צריך למלחם אלא יחתוך ראשי הצפרנים ומשם יצא הדם. המהבהב העופות לחרוך שיורי הנוצה שעליהם צריך לרחוץ בית השחיטה כדי שלא יתבשל הדם או יזהר שלא לקרב בית השחיטה אל האש כדי שלא יבלעו הדם בבשר ואינו יוצא על ידי מליחה. ואין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון על ידי עירוי. ואם ראש העוף למעלה כשמערה עליהם מים חמים מותר. הרוצה לצאת ידי ספק לא ימלוג עד אחר ניקור ומליחה. ויעשה לה הדחה. ומולגם בהשקט ובבטחה. ובא בשכרו. את עורו ואת בשרו.
<h2>דף צג:</h2>
כתוב בתורה [ויקרא ז'] כל דם לא תאכלו ובין של בהמה וחיה ועוף וכן כוי חייבים עליהם משום דם. שליל אע"פ שחלבו מותר דמו אסור אבל דם חגבים ודגים מותר. דם ביצים אם יודע שאינו מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אבל אסרוהו חכמים. נמצא על הקשר שהוא (החלבון) [החד] של הביצה והוא על החלמון כל הביצה אסורה. וכן אם הוא על הקשר של החלבון ונפשט חוצה לו הדם אסור והביצה מותרת. וגדול מגדולי צרפת היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון או על החלמון שלא על הקשר. ודעת הגאונים אין מחלקין אלא בין חלמון לחלבון כל מקום שימצא בחלמון הכל אסור. ובחלבון זורק הדם ואוכל השאר וטוב להחמיר לאסור כולה בנתפשט חוץ לקשר וגם בכל החלמון. ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של אחד מהם כולם אסורות. שהרי נתפשטה מהביצה האסורה בכולם. ביצים שנולדו מתרנגולת בלא זכר ואינן עושות אפרוחים אפילו ישבה התרנגולת עליהם עד שיהיו מוזרות מותר לאכלם והוא שיזרוק את הדם. דם דגים שכתבנו להיתר אם קבצו בכלי אסור משום מראית העין. ואם יש בו קשקשים מותר. וכן דם שפירש ממנו אסור מפני מראית העין. לפיכך אם נשך בככר ויצא דם משניו על גבי הככר גוררו ואוכל הפת אבל דם שבין השנים מוצצו. אין איסור כרת אלא בדם שהנפש יוצאה בו אבל דם האברים מותר לפיכך מותר לאכול בשר בלא מליחה ובלבד שלא יאכל מהחוטין שהדם קבוץ בהם. נצרר הדם מחמת המכה אסור לבשלה עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה יפה. אבל לצלותו מותר לפי שהאש שואב הדם מכל מקום שיש שם דם כגון וורידין והקרומין וכיוצא בהם. הנותן הראש ברמץ למולגו קודם מליחה צריך שיהא בית השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם. ואם הניחו על צדדיו המוח והקרום אסורין. הניחו על נחיריו ונעץ בו קנה וכיוצא בו מותר. והחוטין שבלחי צריך לחתכם קודם מליגה וכשמולגין הרגלים אין צריך למלחם אלא יחתוך ראשי הצפרנים ומשם יצא הדם. המהבהב העופות לחרוך שיורי הנוצה שעליהם צריך לרחוץ בית השחיטה כדי שלא יתבשל הדם או יזהר שלא לקרב בית השחיטה אל האש כדי שלא יבלעו הדם בבשר ואינו יוצא על ידי מליחה. ואין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון על ידי עירוי. ואם ראש העוף למעלה כשמערה עליהם מים חמים מותר. הרוצה לצאת ידי ספק לא ימלוג עד אחר ניקור ומליחה. ויעשה לה הדחה. ומולגם בהשקט ובבטחה. ובא בשכרו. את עורו ואת בשרו.
